זה מה שקרה לנו בראש פינה
יריד היין בראש פינה. רגע לפני המלחמה מול איראן.
למרות שבאנו בגלל מיקי גבריאלוב והוא לא הגיע כי שבר ירכו. ולמרות שאי שם באמצע ניגנו מוזיקת מסיבות לא מתאימה. איפה הקצב הלטיני שניגנו בגן הברון? ועדיין, למרות אלה, הצימאון היה שווה הכל. הצימאון לביחד. ליין. לאוכל. לחיים. הוא זה שניגן וניצח על הכל ועל כולם. הוא שניגן אקורד ראשון ואחרון למה שפעם אהבנו. הקסם שוב נגע בראש פנה ולרגע נדמה היה שזה הולך להיות לילה של אהבה. אבל אז נזכרנו בכל החטופים שעדיין שם ובאלה שכבר לא איתנו והבנו שקצת התבלבלנו ואין ממש סיבה לחגוג. קיפלנו הביתה עם טעם של עוד, כזה שפעם היה. להתראות בשנה הבאה.