בלילה שהיה כאילו שלג בצפת, עשינו מפגש פסגה. ארזנו מחממים וטיפסנו מן העמק להר, כדי לעשות 'לילה לבן' אצל אימא. 

אצלנו השלג הוא יום חג. והבקרוב של השלג' הוא ערב חג. ואם האח הגדול מתאמץ ומגיע אז יש גם חג שני. ככה זה אצלנו. ככה זה כשגדלים על שלג בהרים. אין לך ברירה, אם אתה רוצה או לא, אתה נדבק ב'מחלה' וכמובן מדביק אחרים. 

בין זרזיפים לבנים לקור מקפיא, ואחרי ששיגענו את אימא, הלכנו על פיצה. בחרנו באל פונטה החדשה. באיטלקית זה 'על הגשר' ואין צפתי שלא יודע מה זה 'על הגשר' ושם היא ממוקמת האל פונטה. 'על הגשר'. 

הפיצה של דודו לרדו היתה לנו לסוג של נחמה גדולה בחג השלג שאכזב. ועם היין האדום ליד, הרגשנו ברומא.

זו היתה פיצה כמו שפיצה צריכה להיות. ואפשר לחתום על זה. גם הילדים קבעו בנחרצות. זו הפיצה הטובה ביותר בין צפת לראש פינה.

 פיצה אל פונטה צפת. הכי טעימה וכשרה למהדרין.