תבוא או לא תבוא לגליל?


עשרים שנה שממשלות מבטיחות מסילת רכבת לקריית שמונה. הבטחה זו היתה מנת חלקה גם של  שרת התחבורה החדשה, מירב מיכאלי. 

אממה, בתקציב המדינה שרק עבר בכנסת, תוכניות הרכבת לגליל לא נמצאת כלל בסדר היום. גם לא בתוכנית החומש של רכבת ישראל, שתקציבה עומד על 46 מיליארד שקל. 

היתה זו ממשלת אריאל שרון ז''ל, שאי שם בשנת 2002, החליטה על תוכנית מהפכנית שתקרב בין המרכז לפריפריה – היעד היה ברור- מסילת רכבת לקריית שמונה. 

כעבור שבע שנים, בשנת 2009, החל ישראל כץ את כהונתו הארוכה בתור שר התחבורה – וגם הוא הודיע כי הוא מקדם רשת של מסילות רכבת מאילת בדרום ועד לקריית שמונה בצפון. 

לפני כשנה מירי רגב מונתה לשרת התחבורה, וגם היא, כמו קודמיה, הכריזה כי תקדם מסילת רכבת לקריית שמונה. היעד היה 2025. 

ביוני האחרון מונתה מרב מיכאלי לתפקיד שרת התחבורה. זו הכריזה שהיא באה לשנות את סדרי העדיפויות הלאומיים ב-180 מעלות ולשים את התחבורה הציבורית במרכז העשייה של משרד התחבורה. הגדילה השרה ובפוסט שפרסמה בפייסבוק היא הכריזה כי "תהיה רכבת לקרית שמונה - מילה שלי". עוד כתבה ש"אלה לא רק מלים - בחומש הקרוב נכפיל את התחבורה הציבורית בצפון הארץ, כולל קידום רכבת לקריית שמונה". 

אז אמרה וכתבה. נכון לתקציב הנוכחי שהו דו שנתי, פסי הרכבת לקרית שמונה לא נראים באופק. גם לא לעמיעד, ראש פינה וחצור הגלילית. 

צילום/ דוברות רכבת ישראל. 

הכתבה המלאה  מאת יובל שדה פורסמה במגזין 'כלכליסט'. https://www.calcalist.co.il/local_news/article/byouwozdf