זו היתה ארוחת בוקר עלובה בראש פינה. חבל.


היה זה בוקר חג וחמים. הקטן שלנו עולה לכיתה א'. קבענו בקפה לנדוור בראש פינה. ארוחת בוקר משפחתית. 

המקום היה  כבר מלא יחסית, המלצריות בתנועה מתמדת והבטן של הילדים מקרקרת. כבר בהמתנה לאוכל, המחשבה הראשונה היתה לברוח החוצה. אחרי שזרקו עלינו תפריטים ולא הציעו איזו כוס מים לצנן את המערכת, אני ביקשתי. מים. 

לא תאמינו מה קיבלתי. בקבוק מים עם פיה שבורה וארבע כוסות חד פעמיות מפלסטיק. אחת מהן היתה משומשת. המלצרית תירצה בעליבות כי כוסות הפלסטיק זה בגלל הילדים. והבקבוק השבור זה?.... הייתי צריך להימלט מכל מה שעתיד להתרחש. הילדים שכנעו שניתן הזדמנות נוספת. טעות. 

על השולחן- ארוחה בוקר זוגית. כריך בנדיקט סלמון. שתיה קרה. על החמה אין מה לדבר. אף אחת מהמלצריות לא טרחה אפילו להציע לנו. 

בחרתי בחביתה של עשבי תיבול ובצל. ליד זה סלט ירקות, טעימה מלאבנה ועוד איזו גבינה למריחה. ריבה. מיני יוגורט. בכלל הכל כל כך קטן בארוחת הבוקר של דנוור. קטן ותפל. 

בדיוק כשחשבנו שעברנו את משבר המים והגיע הזמן ליהנות, האכזבה היכתה שנית. האוכל הגיע. סלט הירקות הרגיש כמו אחרי קרב מתיש מאתמול או שלשום. סלט מרושל ומכובס. העגבנייה והמלפפון הביטו מתוכו בבושה גדולה- איך מוציאים כאלה לשולחן. גם הבנדיקט סלמון הוגש בשיא העליבות ועל הטעם אין הרבה מה להוסיף. סתמי ביותר. 

הילדים הבינו שטעים לא יהיה, אז הם חיפשו נחמה בעוד יוגורט עם גרנולה. למרות שביקשנו פעמיים, שמו עלינו קצוץ. כשביקשנו חשבון זה הגיע מייד. כמובן שהכל יקר. לא טעים ומאכזב למדי. זו היתה ארוחת בוקר מעליבה. והכל בלשון המעטה. ברחנו הביתה. לאכול כמובן. 

קפה לנדוור ראש פינה. ההמלצה שלנו. קחו נשימה עמוקה וקראו את כל הצוות לסדר. המקום שלכם מלא פוטנציאל. גם השם. אפילו אימא שלי שותה את השחור של לנדוור מאז שאני יודע מה זה קפה.

צילום אילוסטרציה.